<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ'</h1>
<h2>דף מו.</h2>
מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס כשמוכר סתם ואינו מפרש בפירוש כל מה העניינים שצריך לפרש וענין זה מתחלק לשני עניינים. הענין הא' כגון שהמוכר עומד על גביו ורואהו, והענין הב' הזה אנו מפרשים אותו בשער כ"ג. הראשון מתחלק לשני חלקים היכא שהמוכר והלוקח עומדים על המכר זה רואה שמוכר ומבאר, וזה רואה מה שלוקח בבאו[ר] לית דין ולית דיין. והחלק השני כגון שעומדים על המכר ולא פירשו בבאור כל הדברים שהיו צריכים לפרש, תדע שכגון אלו העניינים הזכירו מהם רז"ל ממה שאדם יכול להתלמד מהם, דיש דברים הנכנסים במכר ויש דברים שאין נכנסים במכר ונתלמדו מן הלשון שאמרו המוכר בשעת מכירה אם אנו רואים אותו לשון שהכל הוא מכור הרי הכל מכור ואם אין אנו יכולין להתלמד מן הלשון הרי אנו חוזרים על מנהג המקומות שהמכר נמכר ועל אותו מנהג של שוקים, ואין ללוקח הזה כי אם מה שנהגו לעשות כדמות אלו הדברים שהרי אנו רואים לדברים שיש להם שם שהולכים אחר מנהג הקריאה ונדונו בו, כל שכן שראוי שנדינו כמנהג השוקים והתגרים בענין מכירתם כדג' [ב"ב ס"א ע"ב] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבורני גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיכי דמי אי נימא דקרו לבית בית ולבירה נמי בירה בית זבין ליה בירה לא זבין אלא דקרו נמי לבירה בית בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו ליה לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביניא אלין קדמי כלום, ולא כתב ליה שמעינן מינה שיורי שייריה. אבל כל היכא שאין אתה מוצא מנהג שתוכל להתלמד ממנו ולא ראיה במה שתוכל לדין בה, התם הוא דריע כחו של לוקח כדג' [שם קס"ו ע"א] יד בעל השטר על התחתונה וגרסינן נמי [שם ס"א ע"ב] א"ל ארעתא מעוט ארצות שתים, ועקר דבר זה לפי שכל מי שתובע הוא צריך להביא ראיה בעדים והספק' עליו הוא כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] כלל גדול אמרינן בדין המוציא מחבירו עליו הראיה.
